פסק-דין בתיק ת"מ 9211-05-13

א.         שני התובעים, מאיר כהן ואלון מימון (להלן: "התובעים"), הגישו ביום 6.5.2013 תובענה כנגד הנתבעת, עיריית עכו (להלן: "הנתבעת"), בגין החזר תשלומים שנגבו לטענתם על-ידי הנתבעת ביתר, הן עקב תיקון חיובי ארנונה באופן רטרואקטיבי, והן עקב חיוב חלק מטר מרובע של שטחי נכסים העולה על חצי מ"ר, כמטר מרובע שלם.

ב.         התביעה האישית של תובע מס' 1 הועמדה על סכום של 4,390 ש"ח, והתביעה האישית של התובע מס' 2 הועמדה על סכום של 3,532 ש"ח.

כמו כן, עותרים התובעים לאישור התובענה כייצוגית ששוויה מוערך בסכום של 3 מיליון ש"ח.

ג.          בכתב התגובה של הנתבעת מפנה היא לשני פסקי דין בהם נדחתה הטענה בדבר אי-חוקיות החיוב הרטרואקטיבי, ואילו בנוגע לאי-חוקיות ההוראה בדבר עיגול שטחים, מפנה הנתבעת להחלטת בית משפט זה בת"מ 18289-02-12 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה (מיום 27.2.2013), כשלפי ההחלטה השיטה הנכונה ביותר לצורך חיוב הארנונה היא חיוב בהתאם לשטח המדויק של הנכס.

            הנתבעת מודיעה בתגובתה, שהיא תפעל לפי החלטתו הנ"ל של בית משפט זה ב עניין עמר הנ"ל ותחדל מעיגול שטחים לצורך חיוב בארנונה.

ד.         לנוכח האמור בתגובת הנתבעת, מסרו התובעים הודעה לבית המשפט, לפיה אין הם עומדים על בקשתם לאישור תובענה ייצוגית בגין העילה של חיובי ארנונה רטרואקטיביים, ואילו לגבי הודעת הנתבעת בדבר חדילת הגביה של חיובי הארנונה בגין עיגול שטחים, עתרו התובעים, כי ייפסקו לזכותם גמול ושכ"ט עו"ד לבא כוחם לפי סעיף 9(ג) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וזאת לאחר שהנתבעת תמציא לב"כ התובעים מסמכים המעידים על גביית היתר בגין עיגול שטחים בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור, ולאחר הגשת סיכומים בכתב בעניין זה.

ה.         בישיבת בית המשפט מיום 14.10.2013 נקבע, שהנתבעת תמציא לב"כ התובעים את נתוני גביית היתר בגין עיגול שטחים כאמור לעיל, וכן נקבעו מועדי הגשת טיעוניהם של הצדדים.

ו.          לעיצומו של עניין, מצביעים התובעים בטיעוניהם על המומחיות המקצועית המיוחדת הנדרשת לצורך ניהול הליך זה בתחום המיסוי המוניציפאלי. בדיקת נושא חיובי היתר נשוא תובענה זו כוללת את שאלת החוקיות ברמה העקרונית, ובהמשך ההשלכות הספציפיות על התובעים, ועל הקבוצה כולה.

            לטענת התובעים, הם נטלו על עצמם סיכון כספי גבוה בהיותם עלולים להיות מחויבים בהוצאות משפט ניכרות.

ז.          עוד טוענים התובעים, כי על יסוד תדפיס הנתונים שהעבירה הנתבעת לב"כ התובעים לאחר ישיבת 14.10.2013, נאמד ההיקף הכולל של גביית היתר ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה בסך כולל של 510,314 ש"ח.

            מכאן טענת התובעים, שהודות ליוזמתם, טרחתם, והסיכון שהם נטלו על עצמם, הפיקה הקבוצה תועלת כספית, מה גם שבעצם הגשת הודעת החדילה מודה הנתבעת שהיא פעלה בניגוד לחוק.

            טוענים התובעים, שהמדובר בתביעה מוצדקת מסוג התביעות שיש לעודד את הגשתן. החשיבות והתרומה בהגשת התביעה היא לתובעים עצמם, לקבוצה בכללותה, וכן להיבט הציבורי הכללי נוכח האפקט ההרתעתי כלפי רשויות מקומיות בכלל, והנתבעת בפרט, לקיים פסקי דין, ולהימנע מהטלת חיובים בלתי חוקיים בעתיד.

ח.         במסגרת שיקולי פסיקת הגמול ושכר הטרחה יש להביא בחשבון, כך לטענת התובעים, שמכח הודעת החדילה נותר בידי הנתבעת סכום כספי ניכר של מאות אלפי ש"ח בכל שנה, שנגבה שלא כדין, והיא אינה מחויבת בהשבתו במסגרת התובענה הייצוגית, וגם עובדה זו יש לקחת בחשבון, ומטעם זה  אין לקבל במקרה זה את הטיעון של מניעת פגיעה בקופה הציבורית.

ט.         התובעים עותרים לפסיקת גמול בסכום של 30,000 ש"ח לכל אחד מהם בגין הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, וכן שכ"ט עו"ד לבא כוחם בסכום של 81,650 ש"ח, סכום המהווה 8% מסכום התעשרות הנתבעת שלא כדין בארבע השנים האחרונות, או לחלופין 8% מן הסכום שנחסך לחברי הקבוצה מתשלומי הארנונה מכאן ואילך במשך ארבע השנים הבאות לפחות (כ-1,020,628 ש"ח).

י.          בטיעוני הנתבעת צויין, שתביעת התובעים בגין העילה השניה (חיובי ארנונה רטרואקטיביים) עמדה על סך של 2,721,345 ש"ח. מן התביעה בנוגע לעילה זו חזרו בהם התובעים לאחר הגשת תגובתה המנומקת של הנתבעת.

            ממשיכה וטוענת הנתבעת, שתביעת התובעים בגין עיגול שטחי נכסים למטר המרובע הקרוב הועמדה על סך של 278,655 ש"ח (לפי התחשיב - נספח ו' לתובענה), ומכאן שהתובעים חזרו בהם מן המרכיב המרכזי והעיקרי שהיווה למעלה מ-90% מן התובענה.

            לטעמה של הנתבעת, הנתונים המשפטיים והעובדתיים ביחס לעילה השניה (ממנה בסופו של דבר חזרו בהם התובעים), היו ידועים לתובעים עוד טרם הגשת התובענה, אך למרות זאת בחרו הם להגישה.

יא.        לטענת הנתבעת, החיוב כנגדו הוגשה התביעה התגבש עקב סקר נכסים שנערך ביוזמת הנתבעת, ממנו עולה כי משך עשרות שנים חויבו התובעים בחסר בהיקף של עד ואף למעלה מ-100 מ"ר (עד כדי 50% מסך שטח נכסם), ולמרות זאת בחרו הם שלא לעדכן את הנתבעת על כך.

            טוענת הנתבעת, כי השטח שבו החזיקו התובעים, ואשר נמצא כי אינו מחויב לפי צו הארנונה, מהווה אחוז משמעותי מן הנכס. אין זה סביר שהתובעים לא ידעו עליו. למרות זאת עתרו התובעים לפסוק לזכותם גמול ושכ"ט עו"ד בגין העילה הראשונה.